חלי כהן
עובדת סוציאלית קלינית (MSW), מטפלת רגשית בבני נוער ובצעירים בגילי 18 עד 25. עוסקת גם בליווי סביב זהות מינית ומגדרית באמצעות טיפול אישי, הדרכת הורים וייעוץ משפחתי, התומכים בתהליכי גילוי, חקירה וגיבוש הזהות.
לצד עבודתי המקצועית, אני עוסקת גם במחקר בתחום העבודה הסוציאלית עם הקהילה הלהט״בית. במסגרת לימודי התואר השני, עבודת התזה שלי עסקה בתפיסת התפקיד ובפרקטיקה של עובדים סוציאליים העובדים עם הקהילה הלהט״בית בפריפריה הישראלית, והיוותה בסיס לכתיבת מאמר בתחום. החיבור בין עבודה טיפולית, מחקר וניסיון מהשטח הוא חלק משמעותי מהאופן שבו אני מביאה את עצמי לעבודה המקצועית.
הכשרות מקצועיות
B.S.W –תואר ראשון בעבודה סוציאלית, מכללת ספיר
M.S.W –תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, האוניברסיטה העברית בירושלים
הכשרות והשתלמויות בתחומים של:• טיפול ועבודה עם הקהילה הלהט״בית • טיפול רגיש טראומה • התמכרויות ותוכנית 12 הצעדים • רגישות תרבותית ההכשרה המקצועית עבורי היא תהליך מתמשך. אני ממשיכה ללמוד, להעמיק ולהתפתח כדי לשלב בעבודתי ידע מקצועי לצד הסתכלות אנושית, רגישה ומותאמת לאדם שמולי.
איך אני רואה טיפול?
החיבור שלי לעולמם של בני נוער התחיל כבר בתחילת דרכי המקצועית, עוד כסטודנטית לעבודה סוציאלית. לאורך השנים מצאתי את עצמי שוב ושוב במפגש עם מתבגרים וצעירים המנסים להבין את עצמם, את העולם ואת המקום שלהם בתוכו.
אני מאמינה שטיפול מתחיל קודם כול בקשר וביצירת מרחב בטוח, מכבד ולא שיפוטי, שבו אפשר להרגיש שמותר להיות מי שאנחנו.
לצד ההתבוננות בקושי, אני מאמינה בגישת הכוחות. חשוב לי לא רק לשאול מה קשה ומה אינו עובד, אלא גם מה כבר עזר לך להגיע עד לכאן ואילו כוחות, יכולות ומשאבים כבר קיימים בך.
גם בתקופות של משבר ובלבול קיימים פעמים רבות כוחות שאפשר להישען עליהם. היכולת להתמודד, לבקש עזרה, ליצור קשר, להסתגל ולהמשיך למרות הקושי. לפעמים חלק מהעבודה הטיפולית הוא לעזור לאדם לראות מחדש את הכוחות שכבר קיימים בו.
אני משלבת כלים טיפוליים בהתאם לגיל, לצרכים ולאדם שנמצא מולי. לפעמים דרך שיחה, לפעמים באמצעות כלים חווייתיים ויצירתיים ולפעמים פשוט דרך קשר שנבנה בהדרגה ובקצב המתאים לאדם.
אני לא מאמינה שיש דרך אחת שנכונה לכולם. הטיפול צריך להתאים לאדם ולא האדם לטיפול.
יש רגעים שבהם אנחנו מסתכלים על המתבגר שלנו ומרגישים שמשהו השתנה. הוא מדבר פחות, היא מסוגרת יותר ופתאום יש יותר כעס, ריבים או התרחקות. אנחנו שואלים אם הכול בסדר ומקבלים תשובה קצרה. מנסים להתקרב והוא מתרחק, מנסים לעזור ולפעמים רק מצליחים להרגיז יותר.
אבל מאחורי ההתנהגות נמצא סיפור.
מאחורי הסתגרות עשויה להיות הצפה, מאחורי כעס יכול להיות קושי שעדיין לא מצא מילים ומאחורי „לא אכפת לי” יכול להיות דווקא הרבה מאוד אכפת.
בעיניי, העבודה מתחילה בניסיון להבין מה ההתנהגות מספרת לנו. מה המתבגר חווה, למה הוא זקוק ומה הוא עדיין מתקשה לומר. חשוב לי להכיר את האדם שמאחורי הקושי, את עולמו, את האנשים המשמעותיים בחייו ואת הדברים שחשובים לו.
ההורים הם שותפים
כשמתבגר מתמודד, גם הוריו מתמודדים.
לפעמים אתם יודעים שמשהו עובר עליו, אבל לא יודעים כיצד להגיע אליו. לפעמים כל ניסיון לדבר מסתיים בריב ולפעמים אתם מתלבטים אם להציב גבול, לשחרר או לתת יותר מרחב.
אני מאמינה שהורים אינם זקוקים לרשימה כללית של דברים שנכון לעשות, אלא למקום שבו יוכלו לחשוב, להבין ולקבל כלים המתאימים לילד שלהם ולמשפחה שלהם. לכן העבודה שלי כוללת גם הדרכת הורים ושיח עם ההורים בהתאם לצורך.
המטרה היא לחשוב יחד כיצד להישאר קרובים גם כשהמתבגר מתרחק, כיצד לאפשר עצמאות בלי להיעלם וכיצד להמשיך להיות דמות משמעותית גם כשהוא כבר אינו משתף בהכול.
מתי כדאי לפנות לטיפול?
לא תמיד צריך לחכות עד שהקושי יהיה חמור מספיק.
לפעמים זו דאגה שאינה עוזבת. לפעמים זה שינוי שאתם מתקשים להבין. לפעמים יש תחושה שהגיע הזמן שיהיה עוד אדם בתמונה.
אתם לא צריכים לדעת בדיוק מה הבעיה וגם לא להחליט מראש אם טיפול הוא המענה הנכון. אפשר להתחיל בשיחה, לספר, לשאול, להתלבט ולחשוב יחד מה מתאים לכם ולמתבגר שלכם.
הטיפול והדרכות ההורים מתקיימים אונליין.
כי לפעמים השינוי אינו מתחיל בכך שמישהו אומר לנו מה לעשות, אלא בכך שמישהו עוצר, מקשיב באמת ועוזר לנו לראות את מה שכבר נמצא שם.